contemplating the Jordan Valley
עלינו לצפון הארץ ליומיים של רגיעה והתבוננות בנופים המרהיבים שהמתינו לנו זה זמן רב מידי.
שכרנו בקתת עץ מקסימה על הרמה שהשקיפה על הכנרת וסביבתה.
כל האזור היה אפוף עננת ערפל שהוסיפה קסם מיסתורי להרים והצוקים האציליים של הרמה, שהשוויצה באינסוף גווני ירוק ,מנוקדים בארגמן ומשיכות תכלת באופק, אי שם בארצות השכנות.
כל כך מרתקת הנסיעה בעמק הירדן, כאשר אפשר להביט מאות מטרים שמאלה לתוך ירדן השכנה ולהתבונן לתוך עולם מקביל שמתנהל לו, לצדנו.
התחלנו את הבוקר הראשון ביקב שאטו גולן שמייד העלה בי זכרונות מבורגונדי, של מרתפי יין טחובים ויערות אפופי ערפל.
כאן אני אודה לצוות מסביר הפנים שאירח אותנו במקצוענות חמימה.
אני לא יכול לתאר לכם במילים כמה כיף לשבת בבוקר יום חורפי, מחוץ למרתפי היין של היקב, ללגום יינות שהוגשו לצד גבינות בשלות ולהשתכר לאט לאט, בחברת חברים טובים, בידיעה שהטיול רק מתחיל.
כאן אני רוצה להוסיף משפט ספציפית על יין הרוזה החדש של שאטו גולן- גשם וורוד. כשטעמתי בפעם הראשונה את הרוזה הקודם של אורי (היינן המחונן) לא יכולתי שלא להתפעל מתשומת הלב האדירה שניתנה ליין הזה, שלהבדיל מהרבה יקבים אחרים במחוזותינו לא ניתנת ליינות רוזה.
משום מה, יין רוזה מצטייר לרוב כמשהו זניח ולא מרשים במיוחד. בשאטו גולן הרוזה מקבל את אותה התייחסות אוהבת כפי שמקבלים הלבנים והאדומים, כך מתקבל רוזה בוגר, רציני ומעניין. אני לא אתפלסף בניתוחים מיותרים של טעמים, ארומות וגוף, יין שנוצר במקום כה יפה וניתנה לו כל כך הרבה אהבה וודאי יהיה טוב. הכי חשוב הוא לחלוק אותו עם חברים וליהנות מהרגע.
עוד בהמשך....
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה